חשיבותה של צוואה

אנחנו לא אוהבים לחשוב על יומנו האחרון, ומצפים כי יום זה יגיע כשנהיה כבר בשיבה טובה, ועד אז נספיק "לסדר" את כל העניינים שאנו דוחים למחר.  אנו יכולים לתכנן, אבל החיים (והמוות) חזקים מהכל, ואין אנו יודעים אם יקרה לנו דבר מה שלא יאפשר לנו להביע את רצוננו האחרון באמצעות צוואה, או שנלך לעולמנו בחטף מבלי שהספקנו להסדיר את רצוננו זה.

החוק מאפשר לנו ארבע דרכים לכתיבת צוואה –

1. צוואה בפני רשות – תיעשה באמצעות גורם רשמי כגון נוטריון או בפני בית משפט או בפני הרשם לענייני ירושה. סמכות הנוטריון לעניין אישור הצוואה, היא כשל שופט ובשל כך המעמד המשפטי המיוחד לה זוכה צוואה נוטריונית. אישור נוטריון לצוואה מהווה ראיה מספקת בהליך משפטי, ללא צורך בראיה נוספת, ועל כן בית משפט לא יורה בנקל על בטלותה של צוואה כזו.
2. צוואה בעדים – צוואה הנערכת במעמד שני אנשים, כדי להוכיח את אמיתות הצוואה וכי היא נעשתה ברצון חופשי של המצווה. העדים חייבים להיות מעל גיל 18, והם ו/או בני זוגם אינם נהנים מן הצוואה. עורך דין אשר עורך את הצוואה, רשאי להיות אחד מהעדים לצוואה.
3. צוואה בכתב יד – צריכה להיות כתובה בכתב ידו של המצווה, יש לציין עליה את התאריך, ועליה להיות חתומה על ידי המצווה. על הצוואה לעמוד בכללים החלים על עריכת צוואה, ואם יהיו בה פגמים טכניים, יהיה צורך לפנות לבית המשפט כדי שיאשר לקיים אותה. הואיל וצוואה זו נערכת ללא עורך דין או עדים, קל יותר לערער על תוקפה.
4. צוואה בעל פה – מקרה חריג, בו הצוואה נאמרת בעל פה בפני שני עדים (גם בפני עד שהוא או בן זוגו הם אחד מהיורשים), כאשר המצווה נמצא על ערש דווי ועומד למות או שהוא רואה עצמו בנסיבות המצדיקות זאת, מול פני המוות. על העדים לרשום רישום מדויק של הנאמר והנסיבות לעשיית הצוואה, לחתום עליה ולהפקידה אצל הרשם לענייני ירושה. אם עבר חודש לאחר שחלפו הנסיבות שהצדיקו את עשיית הצוואה, והאדם עדיין בחיים, הצוואה בעל פה מתבטלת.

עם עריכת צוואה, הנכתבת בהתאם לכללי החוק, האדם יכול להיות בטוח כי רצונו ישמע וכי רכושו יחולק לפי רצונו. במסגרת הצוואה יכול אדם להעביר גם מסר אישי ליורשים.

ככלל, מומלץ לערוך צוואה, אך יש מקרים בהם רצוי במיוחד להכינה –

ידועים בציבור – כדי למנוע סכסוכים לגבי מעמדו של בן הזוג, וכדי להימנע ממצב בו בן הזוג יורש רכוש אותו התכוונו להעניק לילדים מנישואים ראשונים ולא לידוע בציבור.

בנישואים שניים, כאשר אנו רוצים להשאיר את הרכוש לילדים מהנישואים הראשונים.

כאשר אנו מעוניינים להוריש חלקים מהרכוש לקרובים אחרים או לאנשים שאינם בני משפחה או לעמותה, ואשר אינם יורשים לפי דין.

אם האדם פרוד או בהליכי גירושין – כדי שבת הזוג עימה הוא מצוי בסכסוך מר, לא תירש מעיזבונו.

זוג מבוגר, ללא ילדים, וסביר שכבר לא יהיו לו ילדים, ורוצה לקבוע למי יעבור רכושו.

עריכת צוואה חייבת להיעשות לאחר בחינה מעמיקה של נסיבות חייו של האדם, גיל היורשים – בוגרים או קטינים שיש לדאוג לרכושם עד הגיעם לבגרות, האם מבין היורשים יש ילד או בוגר עם צרכים מיוחדים אשר לגביו יש לערוך הסדר מיוחד בכדי להבטיח את זכויותיו ועתידו, מה יקרה אם חס וחלילה אחד מילדיו של המוריש ילך לעולמו לפניו? יש לקבוע למי יועבר חלקו בעיזבון. יש לחשוב כיצד להבטיח את מגורי בן הזוג שנותר בחיים בכדי שהילדים לא ידרשו לפנות אותו מהבית, כיצד ניתן להבטיח את הרכוש לילדים אם לבן הזוג שישאר בחיים יהיה בן זוג חדש? האם ניתן לדרוש מיורש כי עליו להתחתן או להתגרש או להביא לעולם שישה ילדים כתנאי לקבלת חלקו בעיזבון? (התשובה היא לא).

כל אלה, ולא רק זאת, מעידים על החשיבות בהכנת צוואה, ועל החשיבות הרבה של השיקולים והנקודות אותם יש לקחת בחשבון .